"תעשיית הקולנוע בניו זילנד" מתוך מאמרו של ד"ר איאן קונריץ', אוצר הפסטיבל ומנהל המרכז ללימודי ניו זילנד בבירקבק, אוניברסיטת לונדון.
כתעשיית קולנוע לאומית המתחרה בשוקי הקולנוע בעולם כולו, הגיעה תעשיית הקולנוע העכשווית של ניו זילנד למעמד של הכרה בינלאומית תוך זמן קצר ביותר. מראשית שנות התשעים ועד ימינו, הופקו בניו זילנד סרטים שזכו הן בשבחי הביקורת והן בהצלחה מסחרית, למשל סרט האימה שהיה לסרט פולחן Braindead (1990), דרמות חברתיות כגון "פעם היו גיבורים" (1994) ו"יצורים שממים" (1994); סרטים משפחתיים כגון "לרכב על לוויתן" (2002) ו-The World's Fastest Indian (2005), וכן הקומדיה Sione's Wedding (2006). תעשיית הקולנוע של ניו זילנד גם הייתה משולבת במרכז הפקתם של סרטים עטורי הפרסים - הפסנתר (1993), הטרילוגיה שר הטבעות (2001-2003) וקינג קונג (2005). התעשייה בניו זילנד גם סיפקה שירותי הפקה לסרטים הסמוראי האחרון (2003) ודברי ימי נרניה: האירה, המכשפה וארון הבגדים (2005).
ואולם, אין זאת אומרת ששורשיו של הקולנוע הניו זילנדי בן-זמננו טמונים בשנות התשעים. למעשה, נקדות הזמן שבה נכון ביותר למקם את ראשית הקולנוע הניו-זילנדי בן-זמננו היא אמצע שנות השבעים, עם הסרט Sleeping Dogs (1977), שהיא אות הפתיחה של הרנסנס בקולנוע. בעשור הבא לאחר מכן, זכו כמה וכמה סרטים שנוצרו בניו זילנד בהכרה בין-לאומית, וביניהם סרט המסע האנרכיסטי Goodbye Pork Pie (1980), הסרט הניו זילנדי הראשון שיצא לאקרנים ברחבי בריטניה, המלודרמה Smash Palace (1981), הסרט הניו זילנדי הראשון שזכה לתפוצה נרחבת בארה"ב, Utu (1983), מערבון ניו זילנדי המתרחש בתקופת מלחמת המאורים במאה ה-19, שזכה לשבחי הביקורת בארה"ב ו-Vigil (1984), ההפקה הניו זילנדית הראשונה שנבחרה להשתתף בפסטיבל הסרטים בקאן.
הקולנוע העכשווי בניו זילנד אינו מורכב רק מסרט אמנותי פה ושם, מהצלחות מזדמנות של סרטי ז'אנר מסוים ומשורה של שוברי קופות והפקות גרנדיוזיות (שמימונן מגיע בעיקרו מחוץ לניו זילנד). החל מ-1977, הופקו בניו זילנד כ-260 סרטים, ורבים מהם נאלצו לחפש לעצמם במה מחוץ לרשתות בתי הקולנוע הממוסדות ולחברות ההפצה הרגילות ברחבי העולם. למרות הצלחתם של כמה סרטים מאמצע שנות ה-70, אשר מיקדו את תשומת הלב בניו זילנד פעם אחר פעם, נראה שטיבה האמיתי של תעשיית הסרטים בניו זילנד הוא עדיין עדיין אחד הסודות השמורים ביותר בעולם הקולנוע.
*ניתן לקרוא את המאמר המלא בתוכניה של הפסטיבל